יש רגעים ביום שבהם הקיבה שקטה – אבל הראש סוער.
רגעים שבהם היד נשלחת למקרר לא מתוך רעב, אלא מתוך צורך: להירגע, לשחרר, להרגיש – או להפסיק להרגיש.
אכילה רגשית אינה בעיה של שליטה, אלא תגובה אנושית עמוקה למצבים של מתח, עצב, בדידות, שעמום או עייפות.
היא פוגשת גם אנשים חזקים, חכמים ומצליחים – שגם להם לפעמים קשה פשוט לשבת עם הרגש עצמו.
כי בגיל מבוגר כבר אין "מי שיראה אותנו" כשקשה. כי לחלקנו אין לגיטימציה לבכות – אבל כן לאכול.
כי אנחנו עייפים מקולות של ביקורת – ומחפשים שקט. ולפעמים, האוכל הוא השקט הזה.
כי בגיל מבוגר כבר אין "מי שיראה אותנו" כשקשה. כי לחלקנו אין לגיטימציה לבכות – אבל כן לאכול.
כי אנחנו עייפים מקולות של ביקורת – ומחפשים שקט. ולפעמים, האוכל הוא השקט הזה.
תחושת כובד – פיזית ורגשית. אשמה, שיפוט עצמי, הבטחות ש"מחר אני אתאפס".
ולעתים גם עלייה במשקל, בעיות בריאות – ובעיקר תחושת תסכול: "איך שוב מצאתי את עצמי מול הצלחת, בלי לזכור איך הגעתי לשם?"
זה לא תפריט.
זה לא קלוריות.
זה לא שוקל אותך – אלא מקשיב לך.
טיפול בגישת CBT תזונתית־רגשית מתאים למי ש:
לסיום:
אכילה רגשית היא סימן לרגש עמוק – לא לחולשה.
אפשר ללמוד לאכול אחרת – מבלי לוותר על הטעם, ולא על עצמך
