אף אחד לא מצלצל….

בדידות חברתית בגיל ההתבגרות
“לא האמנתי שבבדידות חברתית בגיל ההתבגרותתי תשב ימים שלמים בבית, ואף אחד לא יצלצל אליה…ליבי מתכווץ בתוכי לראות אותה כך, עם המבט המיואש על הפנים. וכשאני מציעה לה לבוא איתי לקניון, לקנות לה משהו היא מביטה בי באי-אמון: ‘את לא באמת מתכוונת, שכולם יראו אותי עם אמא שלי, וידעו שאין לי עם מי לצאת. אני לא זקוקה לרחמים שלך!’  אומרת בכעס וטורקת אחריה את דלת חדרה…. אני ממש חסרת אונים”.

כך מספרת לי אמא לש’, נערה בת 16.

ההורים צופים בילדיהם, שמסתגרים בחדרם ולא יוצאים ממנו, במצוקה הולכת וגדלה, וקצרה ידם מלסייע. בבוקר הם יוצאים באי רצון מן החדר, ובסוף יום הלימודים הם חוזרים אליו. מסגרת התיכון שמה דגש על ארגון, סדר, משמעת והישגים – אך לא על בדידות חברתית. הסביבה מתנכרת ומתעלמת מהם ומסבלם.

וכך, המתבגר ומשפחתו נושאים לבדם את נטל הבדידות הנוראה.

מעגל הכישלון

אחת המטלות של גיל ההתבגרות היא היכולת לפתח יחסים בין אישיים עם אחרים. אולם, כאשר הניסיון ליצירת הקשר בשלב מוקדם של התקשורת הבין אישית נכשל – נוצר חיזוק שלילי, שעלול לגרום לוויתור ולנסיגה. המתבגר עלול לחשוב שכישלון יצירת הקשר היא אישור לכך שהוא אינו חברותי, דבר שמחליש את יכולת ההתמודדות שלו במצבים חברתיים.

כך, נוצר מעגל סגור. הבדידות היא גם תוצאה וגם סיבה לרגשותיהם של אנשים מבודדים ולהתנהגותם, שניזונה ע”י ביישנות והרגשת דיכאון המקשים על קשירת יחסי חברות. הימצאות חוזרת במצב של בדידות מגבירה את החרדה במצבים חברתיים. בהדרגה מצטמקת המיומנות החברתית של היכולת לנהל אינטראקציה בין אישית.

מתבגרים בודדים סובלים מחסך בהזדמנויות לקשר, היעדר מיומנויות חברתיות, קושי “לקרוא” מצבים חברתיים, ביישנות, פחד להיחשף ולהישפט לרעה, הערכה עצמית נמוכה ופחד מדחייה. ולכן, הימנעות מקשר מכניסה אותם למעגל סגור.

אך לא כל המתבגרים הבודדים הינם מופנמים.  על הקצה השני של הרצף ישנם מתבגרים לא יעילים חברתית. שמנסים להתבלט ולקבל תשומת לב ומנסים להתערב בכל אינטראקציה. הם יכולים להיות רעשנים, קולניים להפריע לפעילות הכיתה ולאחרים. אך נכשלים ונדחים ע”י חבריהם.

רשת תמיכה חברתית

להורים תפקיד חשוב. הם הבסיס האיתן והיציב עליו נשען המתבגר לצורך קבלת תמיכה ואמפטיה. בהתמודדות עם מצוקתו.  עם זאת, כאשר מצוקתו נמשכת, על ההורים לערב גורם מקצועי. שיתוף פעולה בין ההורים, התרפיסטים, והצוות החינוכי (אם המתבגר בגיל חינוך חובה) יביאו לשינוי במצבו החברתי של המתבגר. מטרת ההתערבות היא ליצור רשת תמיכה חברתית עבור המתבגר ומשפחתו, שתאפשר העצמה, צמיחה והתקדמות.

בקבוצה, של “הכוח לשנות”, מתנסים המתבגרים במערכות יחסים  עם בני גילם, תוך ליווי אישי של מנחי קבוצה מנוסים דבר שמרכך ומקל על חוויית הכניסה לקבוצה. שאלת הקבלה לקבוצה הופכת לקלה ונוחה יותר ומורידה את החשש מדחייה.

המתבגר חש מוגן ובטוח באווירה טובה של שותפות אכפתיות וכבוד.  הקבוצה מאפשרת תחושת שייכות, הזדמנות לקשר, העלאת ההערכה העצמית, ופיתוח מיומנויות חברתיות. מביאה לשינוי המצב. מתן תקווה והאמונה שיש מענה ופתרון למצב קשה זה. שיש סיכוי לשינוי. כך, הוא יכול להתפנות לאינטראקציה משמעותית, ולפיתוח דפוסי התנהגות חדשים.

בואו נבנה את רשת התמיכה להם זקוק המתבגרים,  ונעזור להם לעבור את גיל ההתבגרות בשלום.

מאת, ציפי מולד

 

 

 

 

 

 

בדידות חברתית בגיל ההתבגרות