היום ברור גם למטפלים בתחום הזוגיות כי יש משהו בטרנדים החברתיים של ימינו שמקשים עלינו להיכנס למסלול זוגי ו"להתחייב", כפי שנהגו לקרוא לזה בעבר. ככל ששואלים מטפלים זוגיים או אנשים שמתמחים בתחום זה, ברור מעל לכל ספק שיש קשר בין הפחד מפני התמודדות עם משבר זוגי עתידי לבין חוסר מוטיבציה להתנסות בכך בכלל, וזה לגיטימי לחלוטין להימנע מכך מבלי שיופעל לחץ חברתי נגדי.
העובדות העגומות מלמדות שאולי יש משהו בתקופה הנוכחית שאינו מיטיב עם זוגות, או עם אנשים שמחפשים זוגיות. שיעורי הגירושים מרקיעים שחקים ואנשים רבים אינם מחפשים זוגיות כלל. המוסכמות החברתיות מתערערות עד כדי כך, שנדמה שאם נתקדם עוד קצת בזמן משפחות וזוגות יציבות יהפכו להיות תופעה נדירה יותר.
ברור לכולם כי המבנה החברתי משתנה. מה שלא ברור הוא אם זה מה שגורם לשינוי הדנ"א הנפשי של האדם, או שהאדם מסגל את עצמו לשינויים החברתיים שמפוררים מסגרות מקובעות.
מטבע הדברים, כל דור בטוח, שהוא זה שהמציא את סוד ההצלחה בזוגיות, ושמעולם לא ידעו כל כך הרבה על אינטימיות ואהבה כמו עכשיו, אלא שאם כל זה נכון, מדוע חל שינוי כזה בבחירה האישית של כל כך הרבה אנשים? מדוע זוגיות כבר אינה הבחירה המועדפת ומדוע גם אצל אלה שמעזים בכל זאת לבחור בזוגיות כמעט כל משבר זוגי עלול לפרק את התא כל כך בקלות?
כשאנחנו חושבים על הורינו והוריהם, משפחה ונישואים היו חלק מהמסלול הקבוע של החיים ונדיר היה למצוא מישהו שלא בחר בהם. נדמה שבעבר הלא רחוק אנשים נלחמו יותר על שלמות הזוגיות שלהם, מה שגורם לנו לתהות, האם היה להם חוסן נפשי? תחושה של אין ברירה? או שפשוט למדו להסתגל טוב יותר לחיים בצוותא ולהתפשר במידה הנכונה?
הסיבות לבחירה זו הן בוודאי היסטוריות, חברתיות, דתיות וכלכליות, אבל אינן מסבירות למה כל כך הרבה אנשים הצליחו בכל זאת להתגבר על משבר משפחתי ומדוע אחוז הגירושין היה נמוך משמעותית. נשים פחדו להישאר ללא מקור פרנסה, גברים היו זקוקים לנשים כדי להמשיך את השושלת ולהוריש רכוש, הקהילה הדתית נזקקה להמשכיות, החברה נזקקה לידיים עובדות ולמי שידאג לאוכלוסייה המזדקנת. ברור למה משפחה הייתה הביטוח להמשכיות פעם, כשפתרונות אחרים לא היו זמינים.
השינוי הגדול ביותר שאירע הוא שפחות אנשים בוחרים בחיים לבד כברירת מחדל. לתפיסתם בחירה זו היא בחירה לגיטימית ואף מועדפת. אם בשל חוסר רצון מבחינתם להתפשר, אם מבחינת האפשרות להקים משפחה גם כהורה יחידני, ואם כי מבחינה חברתית, כלכלית וממסדית לחיות לבד הפכה לאופציה ריאלית יותר. בעידן שבו קיימים פתרונות נגישים להזדקן לבד ובכבוד, כמו מטפלים סיעודיים ודיור איכותי ומוגן לבני הגיל השלישי.
בעידן שבו מעמד האישה ויכולת ההשתכרות שלה משתפר משמעותית, המבנה המשפחתי מגוון, העולם שבו הגירויים ובחירה בסגנון חיים אלטרנטיבי פורח הורות יחידנית או חד-מינית, חיי נדודים ללא מחויבויות וחוויות אינטימיות מסוגים אחרים לגמרי, עושה רושם שכבר לא צריכים משפחות וזוגיות. זה קורה, בין היתר, כי אנשים מודים שטוב להם לחיות לבד, שזוגיות מאמללת אותם, שכל משבר זוגי מוליך למשבר נוסף, כך שאנשים פשוט מוותרים יותר בקלות על מלאכת טוויית החיים יחד.
כלומר, כל מה שהתקבע פעם בתודעה על אהבה והקמת תא משפחתי כבר אינו מובן מאליו, ולכן יש מקום לחשוב על צורות חיים אחרות. לתוך זה, נכנסות גם האלטרנטיבות שקורצות לכל זוג שחווה קושי זוגי. גירושים והיפרדות כבר אינן אופציות גרועות שיש עליהן טאבו דתי או חברתי, או שהמונוגמיה עצמה כבר מאותגרת מכיוון הפוליאמורי והנישואין הפתוחים.
אפשר כבר לשאול את השאלות, אם כך, האם זוגיות היא כורח מיושן, תכתיב חברתי שאפשר בלעדיו? או שזוגיות היא עדיין התא הבסיסי שבלעדיו אנשים לא יוכלו להיות מאושרים באמת כשהם בוחרים לחיות לבד? האם באמת אין לזה שום מחיר שאנחנו משלמים כיצורים חברתיים משום שאנחנו מרגישים מאוימים מכל משבר זוגי עתידי ולכן מעדיפים לחסוך מעצמנו את הכאב? האם הקבלה החברתית ההולכת וגוברת של האפשרות לחיות לבד, או לקיים תא משפחתי ללא נישואין או זוגיות תפרק את המוסד המשפחתי והתא המשפחתי כפי שהכרנו עד היום?
מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות זה, שהיום בעידן הפוסט מודרני האפשרות לקיים תא משפחתי ללא נישואין או זוגיות היא אופציה לגיטימית. כמו כן, אנו פוגשים בקליניקה את ההשלכות של הבחירה בלחיות לבד. הקושי העיקרי נובע בעיקר מהקלות שבני זוג מוותרים על המאמץ בשמירה על החיים המשותפים, קלות הנובעת מעודף האפשרויות.
עם טיפול זוגי אנו לומדים בין השאר שמאמץ זה הוא מה שבסופו של דבר מייצר צמיחה והתפתחות ברמה הזוגית והאישית. מאפשר לנו לפתח תחושת אינטימיות ושייכות, להרגיש אהובים וללמוד להכיל ולתקשר עם הקרובים לנו מכל גם כשטוב וגם כשרע.
כל הזכויות שמורות לכוח לשנות © 2024
