שמה של המחלה מעט מטעה, משום שמשמעותו המילולי בתרגום מלטינית הנו "תודעה מפוצלת". מקור ההגדרה אינו לקוח מהתופעה של "פיצול אישיות" (תופעה נדירה שהיום מוגדרת כ"הפרעת זהות דיסוציאטיבית"), אלא בפיצול הקיים במבנים השונים בנפשו של האדם וחוסר הארגון הפנימי בתפיסה, חשיבה, רגשות ובעיקר בחוסר הנפרדות בחוויה שלו ושל העולם. חוסר ארגון זה בצורתו החמורה ביותר גורם למטופל למצב של חוסר תפקוד ויכולת להתנהל בעולם המציאות ובעולם החברתי.
קיים מספר תתי- סוגים של סיכזופרניה, כשהנפוצה ביותר מבניהם הנה הסכיזופרניה הפרנואידית, המלווה במחשבות רדיפה ובקולות רודפניים. כ-1% מכלל האוכלוסייה סובלים מסכיזופרניה. לרוב המחלה אינה מתפרצת ללא התראה מוקדמת אנו רואים שינויים במצב הרוח, התנהגות ביזרית, הסתגרות, הימנעות חברתית, הנמשכת לאורך זמן, לרוב סימנים אלו לאו דווקא יצביעו על סכיזופרניה, אך סימנים אלו בכל אופן מצריכים התערבות מקצועית. במקרים מסוימים המחלה מתפרצת בפתאומיות לרוב כתוצאה של משבר קשה, טראומה או כתוצאה משימוש בחומרים פסיכואקטיביים (סמים). המחלה תתפרץ לרוב בתקופת ההתבגרות והבגרות הצעירה ולרוב לא תופיע לאחר שנות ה-20 בחייו של האדם.
הסימפטומים של סכיזופרניה מחולקים לסימפטומים "חיוביים" ו"שליליים". הסימפטומים החיובים משמען אותם סימפטומים הקיימים אצל החולה ואשר אינם קיימים אצל האדם הבריא. סימפטומים שניתן לחלקם להלוצינאציות (הפרעות בתפיסה) כגון קולות שווא וחזיונות שווא, ולדלוזיות (הפרעות חשיבה) כגון מחשבות רדיפה, מחשבות גדלות (משיחיות), מחשבות יחס ("הקריין בטלוויזיה מדבר אלי").
בשלב זה חשוב להבחין ולהרגיע את הקוראים אשר כמו כולם מדי פעם חוטאים במחשבות יחס או רדיפה טורדניות, או מחשבות גדלות נעימות. בניגוד לאדם הבריא שלו יהיה ספק אם המחשבה אמיתית: "יש לי תחושה שכולם מסתכלים עלי וכולם נגדי" לעומתו לאדם במצב פסיכוטי אין כל ספק, מבחינתו זו לא רק תחושה, אלא וודאות: "כולם מסתכלים עלי כי הם קוראים את המחשבות שלי כי המוח שלי שקוף" .
הסימפטומים השליליים הנם מצבים אצל האדם הבריא אך לקויים אצל החולה, כגון חוסר יכולת לחוות ולהביע רגש, תפקוד חברתי ותקשורתי לקוי ועוד. הסימפטומים השליליים קשים יותר לזיהוי וגם מגיבים במידה פחותה לטיפול התרופתי
סכיזופרניה הינה מחלה כרונית וגם אם המטופל במצב מאוזן הוא זקוק לטיפול והחזקה קבועים. הטיפול הנו טיפול מערכתי ומטרתו לגייס כמה שיותר גורמים בחייו של המטופלים וזאת בכדי להפחית את גורמי הדחק אשר עלולים לגרום להישנות ולהתפרצות המחלה. בנוסף לטיפול תרופתי, וטיפול נפשי קבוע אנו ממליצים על טיפול משפחתי בכדי לסייע לבני המשפחה בהתמודדות עם המחלה בצורה המיטבית.
בעיקר בתקופות שבהן המטופל לא משתף פעולה, כמו כן הטיפול המשפחתי מסייע לבני המשפחה ולמטופל בהתמודדות עם דעות קדומות, שיפוטיות, ותיוג מצד הסביבה.
מענה נוסף שאנו מציעים הנו אימון משולב למבוגרים. מענה זה מהווה בעצם מעין ליווי טיפולי, המשלב בתוכו ייעוץ תזונה ואימון כושר, בכדי לסייע למטופל לסגל סגנון חיים בריא, בכדי להתמודד עם הקשיים ועם תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי.
החיים עם המחלה מאופיינים בנוסף לקשיים האישיים, גם בקשיים חברתיים ודחייה של הסובבים. במקרים מסוימים החולים מבינים את חוסר הנורמטיביות של התופעות שהם חווים, לכן מסתירים אותם וסובלים מתחושת בידוד, ריחוק ונתק. לעתים המטופלים חסרי תובנה למצבם ואינם רוצים בעזרה, מתוך אמונה שמי שבא כביכול לתפיסתם לעזור להם בא בעצם לפגוע בהם (חלק מתכנים הרודפניים).
במקרים רבים המטופלים מרגישים חיים וטוב יותר במצב הפסיכוטי המהווה עבורם בעצם גם סוג של מנגנון הגנה מאני. הרי אם הם לא יחוו את עצמם כבעלי כוחות מיוחדים או משיחיים, הרי הם יהיו בעצם "רק" אנשים חולים מאוד.
במקרים רבים אנו רואים אצל מטופלים ברמיסיה את הדיכאון המופיע לאחר שהמחלה לא פעילה (לא במצב האקוטי).מסיבות אלו אבחון התאמת טיפול וליווי קבוע של פסיכיאטר מומחה הנם קריטיים בשמירה ובהחזקה של המטופל וזאת במטרה לשמור על איזון מצבו ושמירה על רמת תפקוד אופטימלי עבורו ועבור משפחתו
מחלות נפשיות נחשבו לאורך שנים ארוכות כטאבו. ההגדרה של מחלה נפשית תייגה את החולים כאנשים מוזרים, חלשים, מסוכנים, המאיימים על הנורמות החברתיות וככאלה צריך להתרחק מהם או להרחיקם. אותם חולים ובני משפחותיהם התביישו מהתיוג ומהתגובות החברתיות, הסתירו או התכחשו למצבם, לא ביקשו עזרה מתוך בושה או מתוך חשש לכך שיאושפזו בכפיה ויודרו מהחברה לצמיתות.
חולים האובחנו בדיכאון מאג'ורי תוייגו כחלשים, ואנשים אשר חוו אפיזודות פסיכוטיות נתפסו כמסכנים ומסוכנים. מתן עזרה בשלבים מוקדמים של התפרצות המחלה בהחלט יכל היה לסייע וניתן בהחלט במקרים של תחלואה נפשית כי הבושה הורגת.
כיום, הגישה כלפי ההפרעות או המחלות הנפשיות השתנתה לחלוטין. כיום מתייחסים אל הפרעה נפשית ומצבים נפשיים קשים כגון פסיכוזה (כשבוחן ותפיסת המציאות לקויים), כמחלה פיזיולוגית לכל דבר. הרי אם המחלה היא נפשית מדוע נותנים מענה תרופתי? במחלות ומצבים נפשיים שונים, ניתן לראות את הליקוי בתפקוד של אזורים מסוימים במוח, כגון חוסר בסרוטנין בדיכאון או עודף בדופמין באזורים מסוימים בסכיזופרניה.
דוגמא לכך ניתן לראות בסריקה מוחית אשר נעשתה לחולי סכיזופרניה במצב אקוטי (כשהמחלה פעילה). אחד הסימפטומים הנפוצים בקרב חולי סכיזופרניה הנה הלוצינציות (הפרעות בתפיסה) הבאות לידי ביטוי בשמיעה של קולות שווא.
במוח יש חלוקה לשני אזורים עיקרים הקשורים לחושים: האזור הראשוני והאזור השניוני. כשאדם מנהל שיחה עם אדם אחר האזור הראשוני במוח פועל, אם יחזור אותו אדם לביתו ויזכר בשיחה שהייתה לו קודם לכן עם אותו אדם, האזור השניוני במוח יפעל, וכך ידע האדם להבדיל בין קול המסמן קול פנימי (כשנזכר בשיחה) לעומת האזור הראשוני המסמן לאותו אדם קול חיצוני (הקול של החבר בזמן השיחה).
בסריקה מוחית אצל חולה סכיזופרניה בזמן ששמע קולות "שווא" מצאו כי האזור הראשוני במוחו פועל, ולכן מבחינתו הקול שהוא שומע אינו פנימי אלא חיצוני, התפקוד הלקוי של מוחו גורם לו לשמוע קול אשר מבחינתו הוא אמיתי ולכן לא אפשרי מבחינתו להבדיל בין הקולות בראשו לבין קולות אמיתיים.
אם ההפרעה היא במוחו של החולה, אולי הגיע הזמן להגדיר את ההפרעה הנפשית כהפרעה בתפקוד המוחי, ולהתייחס לחולי סכיזופרניה או לכל אדם המוגדר כ"חולה נפש"/"מתמודד נפש" ,כחולה לכל דבר, ובכך לתרום לזה שההגדרה של מחלה נפשית תחלוף מן העולם עם כל תחלואותיה.
אחד הפחדים הגדולים ביותר של הציבור הרחב מחולי מסכיזופרניה היא האמונה שאנשים אלה מסוכנים ועשויים לפגוע בסובבים. מחקרים לא מצאו מסוכנות גבוהה יותר בקרב חולים מאשר בקרב שאר האוכלוסייה, אך מכיוון שלחולים במצב אקוטי יש קושי לדבר את הבעיה ויש קושי לזהות את המסוכנות שלהם, יש צורך במקרים המצביעים על מסוכנות לקיים הליך הערכת מסוכנות הנעשית על ידי בעלי מקצוע מתאימים.
בכדי להגיע למצב של אשפוז בכפייה יש שני תנאים הכרחיים, אשר נקבעים על ידי פסיכיאטר מחוזי. מצב פסיכוטי ומסוכנות. ברגע שנקבע כי האדם במצב פסיכוטי וכי הוא מהווה סכנה לעצמו או לסביבתו מורה הפסיכיאטר על אשפוז בכפיה (הוראת אשפוז), במקרים שבהם האדם כבר ביצע עבירה ושופט קובע (בהמלצת הפסיכיאטר) כי לא היה אחראי למעשיו. הוא נשלח לאשפוז (צו אשפוז).
לא ניתן לאשפז אדם בכפייה, אם שני התנאים הללו לא מתקיימים
ניתן לחלק את החולים לשלוש קבוצות עיקריות: כאלו שחוו התקף פסיכוטי אחד ולאחר מכן יהיו מאוזנים למשך כל חייהם (כמובן בעזרה תרופתית), מטופלים החווים מספר אפיזודות פסיכוטיות במהלך חייהם, אלו המטופלים הנעים בין מצבים פסיכוטיים למצבים של רמיסיה (כשהפסיכוזה לא פעילה), ומטופלים כרוניים, אותם מטופלים במצב פסיכוטי קבוע. הסטטיסטיקה מצביע על חלוקה די דומה בין שלושת הקבוצות השונות.
במקרים שהמחלה פעילה והמטופל במצב פסיכוטי המענה הנכון ביותר עבור המטופל הנו אשפוז או חלופת אשפוז וזאת בהתאם למצבו, ולתמיכה אשר הוא מקבל ממשפחתו ומסביבתו. המענה הציבורי הינו אשפוז במרכזים לבריאות הנפש; מחלקות סגורות, פתוחות או אשפוז יום (מגיע למחלקה בבוקר וחוזר לביתו בסוף היום). חלופות אשפוז יכולות להיות, הוסטלים, דיור מוגן או מרכזי אשפוז פרטיים.
במקרים שהמטופלים נמצאים במצב של רמיסיה (לא במצב פסיכוטי), מטרת הטיפול הינו בהחלט לסייע להם לחיות חיים מלאים ומשמעותיים. מענה טיפולי לאותם מטופלים יכול להיות מענה אמבולוטורי (בקהילה) מרפאות של בריאות הנפש, עמותות למתמודדים עם סכיזופרניה או במסגרת של טיפוליות פרטיות.
המערך הנפשי הכולל ייעוץ פסיכיאטרי, טיפול רגשי, טיפול התנהגותי קוגניטיבי, מאמני כושר ותזונאים, במכון הכח לשנות מעניק לחולים את כל התמיכה הדרושה להם על מנת להתנהל באופן האופטימלי ביותר בהתאם למצבם, כולל מתן ליווי וסיוע בביתם ובסביבתם הטבעית בכדי לעזור להם לחיות חיים מלאים.
כל הזכויות שמורות לכוח לשנות © 2024
