על כושר גופני וכושר נפשי

ב”כח לשנות” אנו משלבים בין עבודה על הכושר הגופני לנפשי, כחלק אינטגרלי מהמפגש הטיפולי או כחלק ממערך הטיפול מתוך הבנה וידיעה שלא ניתן להפריד בין כושר נפשי לכושר גופני , בין בריאות גופנית לנפשית ובין עוצמות נפשיות לגופניות. הכושר הגופני משפיע על היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים, עומסים וקשיים חיצוניים ופנימייים בחיי היום יום. התמודדות עם מאמץ פיזי, מטלות היומיום, או היכולת שלנו להתאושש ממחלה או פציעה, כל אלו ועוד מושפעים מרמת הכושר הגופני שלנו.
הכושר הגופני מכיל בתוכו מספר מרכיבים : כח, סבולת, מהירות, קואורדינציה, גמישות  ונגזרותיהם – כח מתפרץ, זריזות, סבולת כח ודיוק.
הכושר הנפשי כמו הכושר הגופני הנו, היכולת להתמודד עם שינויים חיצוניים ופנימיים המתרחשים בחיינו ומכיל בתוכו תפקודים, רגשיים, התנהגותיים, קוגנטיביים, מנטאלים וחברתיים.
הטיפול הנפשי נועד לפתח ולחזק את מרכיבי הכושר הנפשי, כפי שהאימון הגופני משפר מחזק ומפתח את מרכיבי הכושר הגופני.

מרכיבי הכושר הנפשי:

סבולת רגשית – היכולת להתמודד ולהכיל רגשות  ומצבים מעוררי חרדה לאורך זמן.

כח מנטלי – התמודדות עם אתגרים, תסכולים ומשברים.

מיקוד ודיוק – שיפור יכולות קוגניטיביות (ריכוז, זיכרון, קשב).

גמישות והסתגלות – יכולתו של הפרט להתאים עצמו ולהשתנות בעקבות אירועי חיים ומצבים משתנים כגון, משברי חיים, מערכות יחסים, אובדן וטראומה.

קואורדינציה– קואורדינציה, הנה תיאום וויסות של מרכיבים שונים הנועד להשיג הרמוניה ו/או מטרה משותפת. בהתייחסות לכושר נפשי, התיאום הוא בין  המרכיבים של רגש מחשבה והתנהגות.

עשייה (doing) –  שיפור יכולות משמיתיות, התמודדות עם דפוסים של דחיינות, יכולת להפעיל שליטה רצונית על התנהגות -התמודדות עם אימפולסיביות והתפרצויות זעם.

הוויה (being)– פיתוח ושיפור היכולת לשהות במרחב הפנימי-האישי תוך ביסוס היכולת ליהנות מכך, התבוננות פנימית בתחושות ותהליכים תוך-נפשיים.

זולתנות– הכלה , סובלנות  ואמפתיה כלפי האחר, פיתוח כישורים חברתיים ובין-אישיים.

 

 

פעילות גופנית ככלי טיפולי מקדמת ומסייעת להבנה ולתהליך הטיפולי כולו באופנים רבים:

חשיפה – “האטיפול קבוצתי במתבגריםפשרות להביע את עצמך”:  תוך כדי פעילות גופנית, מטופלים מוכנים לדבר על דברים שלא היו מעזים להעלות במסגרת טיפול פרטני או קבוצתי רגיל. בנוסף בזמן הפעילות ותוך כדי אינטראקציה חברתית, מופיעים באופן ספונטני דפוסים התנהגותיים, אשר בתנאים רגילים לא יחשפו. כמו כן, ניתן לראות בזמן אמת (in vivo) אצל המטופלים, את אופניי ההתמודדות שלהם במסגרת קבוצת השווים (הימנעות, תסכול, נוקשות, תוקפנות) ותחת  תנאי לחץ, בכך מתאפשר למטפל, למטופל ולקבוצה לגעת בתכנים נפשיים הקשורים לדימוי עצמי, מנגנוני הגנה- פסיכולוגיים, וכישורים חברתיים .

לכידות – “להזיע ביחד”:  בזמן פעילות ספורטיבית, מופרשים אנדורפינים ונוירו-טרנסימטורים כגון, סרוטנין ונוראפינפרין התורמים לתהליכי היקשרות בתוך הקבוצה, מסייעים ללכידות החברתית, משפרים את מצב הרוח, ובכך תורמים לעלייה ברמת המוטיבציה ובתחושת המגויסות לתהליך הטיפולי, של חברי הקבוצה.

כוח– “פיתוח יכולות מנטליות”- נמצא כי פעילות אירובית מפתחת בנוסף לסיבולת לב-ריאה, גם סיבולת של תפקודים מנטליים, רגשיים וקוגניטיביים. פעילות קוגניטיבית בזמן מאמץ מעצימה את יכולות הקשב, הריכוז, הזיכרון, כמו כן היא תורמת לפיתוח יכולות הדמיון המודרך וההשתהות במרחב המשחק שבין הדמיון למציאות,ובכך מאפשרת  למידה של ויסות רגשי וחושי, ההרגעות והפחתת דחק, חרדה ודיכאון.

חוויה –  “אין למידה ללא חוויה”-  הפעילות החווייתית מאפשרת ללמוד דפוסי התנהגות וחשיבה אדפטיביים ואפקטיביים יותר. פיתוח אסטרטגיות קוגניטיביות, לדוגמה, חשיבה וריכוז תוך כדי מאמץ. בנוסף, החוויה שבפעילות המשותפת עוזרת בתהליכי העצמה, בשיפור הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות, ובשיפור המיומנויות החברתיות כגון, כישורי מנהיגות,שיתוף פעולה, הכלה ואמפתיה כלפי שאר חברי הקבוצה.

הנאה  –  “האם אתה יודע מה מסב לך אושר? במידה ולא – גלה, במידה וכן – המשך לעשות את זה”: הפעילות הגופנית וכל הכרוך בה בסופו של יום מאפשרת לנו הנאה אושר וסיפוק…