אחת המטלות של גיל ההתבגרות היא היכולת לפתח יחסים בין אישיים עם אחרים. אולם, כאשר הניסיון ליצירת הקשר בשלב מוקדם של התקשורת הבין אישית נכשל – נוצר חיזוק שלילי, שעלול לגרום לוויתור ולנסיגה. המתבגר עלול לחשוב שכישלון יצירת הקשר היא אישור לכך שהוא אינו חברותי, דבר שמחליש את יכולת ההתמודדות שלו במצבים חברתיים, ולזה נועד טיפול רגשי למתבגרים.

כך, נוצר מעגל סגור. הבדידות היא גם תוצאה וגם סיבה לרגשותיהם של אנשים מבודדים ולהתנהגותם, שניזונה ע”י ביישנות והרגשת דיכאון המקשים על קשירת יחסי חברות. הימצאות חוזרת במצב של
בדידות מגבירה את החרדה במצבים חברתיים – ( טיפול בחרדה ). בהדרגה מצטמקת המיומנות החברתית של היכולת לנהל אינטראקציה בין אישית.

מתבגרים בודדים סובלים מחסך בהזדמנויות לקשר, היעדר מיומנויות חברתיות, קושי “לקרוא” מצבים חברתיים, ביישנות, פחד להיחשף ולהישפט לרעה, הערכה עצמית נמוכה ופחד מדחייה. ולכן, הימנעות מקשר מכניסה אותם למעגל סגור.

אך לא כל המתבגרים הבודדים הינם מופנמים.  על הקצה השני של הרצף ישנם מתבגרים לא יעילים חברתית. שמנסים להתבלט ולקבל תשומת לב ומנסים להתערב בכל אינטראקציה. הם יכולים להיות רעשנים, קולניים להפריע לפעילות הכיתה ולאחרים. אך נכשלים ונדחים ע”י חבריהם.