קושי בוויסות החושי – אז מה זה בעצם?

 

כל עולמינו, כל גופינו, נתפס על ידנו באמצעות החושים. לפיכך, אם מישהו נמצא לידי באותו מקום ובאותה עת, וחש באופן שונה ממני- עולמו שונה מעולמי, לכן תגובותיו- התנהגויתיו תהינה שונות משלי. אם אבין טוב יותר כיצד הוא חש- אבין טוב יותר את פשר התנהגותו ואת תגובותיו. למנגנון הוויסות החושי יש תפקיד חיוני בתפקודה של מערכת הקשב כמסננת. אנו קולטים בכל הערוצים החושיים סדר גודל של 3 מיליארד גירויים בכל שניה, תפקידו של  מנגנון הוויסות החושי לווסת את כמות הגירויים המגיעים אל מערכות העיבוד הגבוהות במוחנו, ובכך להשפיע על רמת העוררות שלהן. הגירויים התחושתיים המווסתים- חיוניים כמקור של אנרגיה לתפקוד הקורטקס (החלק במוחנו האחראי על התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים כגוון : תכנון, קבלת החלטות ועוד), ובכך הם משפיעים על תפקודי הביצוע- והעכבה של הדחפים (אינהיבציה). לעיתים, מוחם – המעבד המצוין של ילד או של מבוגר, המוגדרים כADHD , לא יתפקד ביעילות, כי בשל ויסות חושי לא תקין, אין לו הספקת אנרגיה נדרשת, כפי שמחשב מעולה ככל שיהיה לא יפעל באורח תקין, אם לא יקבל הספקת חשמל סדירה.

הוויסות החושי בעצם משמש כמתווך בין החוויה החושית של העולם, כפי שנחווית באופן סובייקטיבי ע”י האדם, לבין האופן שאותו אדם מגיב –  בדיוק כמו במערכת הפעלה של מחשב הכוללת תהליכי קלט- עיבוד- פלט. לפיכך, ההתנהגות והתפקודים מושפעים קיצונית ממידת יעילותו של מנגנון ויסות התחושה.
ישנם שני מצבים אופייניים של  ויסות חושי שאינו תקין (SPD -sensory processing disorder), המתבטאים בגירוי ערוץ חושי זה או אחר, ובעוצמה גדולה מדי או חלשה מדי:

  • כשהתחושה מתעצמת מדי – מדובר ברגישות יתר חושית, הגורמת למוטיבציה הגנתית חזקה של צמצום גירויי העולם. רגישות יתר חושית מתבטאת בדפוסים של הימנעות, היפר- אמוציונאליות (חרדות), סטרס והתפרצויות זעם, תוקפנות הגנתית, שתלטנות, אימפולסיביות כפייתיות.
  • כשהתחושה אינה מועברת דיה – מדובר בחוסר ברגישות חושית, הגורמת למוטיבציה של חיפוש התחושה החסרה והעצמתה. חוסר רגישות חושית באה לידי ביטוי בהיפו-אמוציונאליות (חוסר פחד), לקיחת סיכונים, התנהגות היפר-אקטיבית, חוסר שקט מוטורי, ועוד.

.

 

הגישה הנוירו-התפתחותית – תפקודית , כדרך אבחון וטיפול בקשיים בוויסות החושי

הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA), היא תפיסת עולם אבחונית-טיפולית וחינוכית.

שתי תובנות עומדות בבסיסה:

א) תובנה של התפתחות – כדי להבין בעיה צריך להתחקות אחר דרך התפתחותה, כלומר מאחורי סימפטומים התנהגותיים דומים מאוד, עשויים להיות סיבות התפתחותיות שונות לחלוטין.
בתוך מגירה עם אותה כותרת (PDD,ADHD,ODD, אספרגר, דיסלקציה, דיסגרפיה ועוד), עלולים להימצא אנשים עם סיבות שונות להתנהגויות הדומות, ומכאן הצורך בטיפול שונה!

דוגמת הדיסלקציה : ההגדרה של דיסלקציה היא מצב של קושי משמעותי לרכוש קריאה ולהשתמש בה ביעילות, כל זאת בתנאי שלא ניתן להסביר את הקושי על בסיס תחומי קושי כלליים יותר כגון,  קשיי אינטליגנציה, עיוורון, מצב רגשי קשי, רקע חברתי- כלכלי- תרבותי. הגדרה זו מהווה תיאור תצפיתי של סימפטומים שקיבלו שם או כותרת.
התפיסה ההתפתחותית בודקת על אלו תפקודים בסיסיים נבנית היכולת לקרוא או מי מהם גרם לכשל בקריאה.
להלן שלוש דוגמאות מבין רבות לתפקודים התפתחותיים בסיסיים, שעלולים להכשיל את רכישת הקריאה וביצועה, ובכך עלולים לגרום למצב המכונה דיסלקציה:

  • ילד בעל רגישות יתר לצלילים- עלול להיכשל באבחנה ביניהם, ולכן להיכשל בחיבור צליל מסוים לאות מסוימת, ולפיכך להיכשל ברכישת הקריאה, ולהיות דיסלקטי. כיצד נטפל בילד זה? לא צריך לטפל בקריאה שלו- אלא ברגישותו השמיעתית ובאבחנה בין הצלילים אצלו, ולכך יש אימון מיוחד!
  • ילד בעל רגישות יתר לגירויי תנועה, המפעילים את המערכת הוסטיבולרית (מספקת מידע למח על שינויי תנועה שלנו במרחב) שלו, עלול לסבול מריצוד רפלקסיבי בתנועת העיניים שלו, הנדרכת לקריאה ולפיכך יתקשה ברכישת הקריאה ויהיה דיסלקטי. כיצד נטפל בילד זה? לא נצטרך לטפל בקריאה שלו, ולא בדרך שהועילה לילד הקודם- אלא נטפל בבעיה הוסטיבולרית שלו! אימון זה נעשה באמצעות תרגילים שונים של גלגולים, סיבובים וקפיצות המבוצעים הדרגתית, ומשפיעים על ויסות התחושה הוסטיבולרית.

ב)  תובנה של המוח הפלסטי– המוח יכול להשתנות, ומשתנה לאורך חיינו, ולכן ניתן לעיבוד כמעין פלסטיק. אם נחשוב על המוח שלנו כעל רשת חשמל דינמית, יש מיליארדי נתיבים, שמוארים בכל פעם, שאנחנו מרגישים, חושבים, או עושים משהו. חלק מהנתיבים הללו מוכרים היטב: אלו ההרגלים שלנו, דרכי המחשבה, ההרגשה והפעולה שלנו. נניח שאנו חושבים על משהו בצורה אחרת, לומדים פעולה חדשה, או בוחרים הרגשה אחרת, אנחנו מתחילים ליצור נתיב חדש במוחנו, אם נמשיך לטייל בנתיב זה יותר, המוח שלנו יתחיל להשתמש בנתיב זה יותר, ודרך המחשבה, הפעולה, או ההרגשה הזו, תיהפך לטבעית עבורנו , ואילו הנתיבים הישנים יהפכו לחלשים יותר ולפיכך פחות בשימוש. כך המוח לומד ליצור קשרים חדשים, ולהחליש קשרים ישנים. לכולנו יש את היכולת ללמוד ולהשתנות באמצעות חיווט מחדש של המוחות שלנו.
לסיכום, תפיסה התפתחותית כמו זו של NDFA אינה מתמקדת במיון ובשיום של קבוצות סימפטומים. היא מבינה בעיות ותופעות באמצעות ההתייחסות למהלך התפתחותן, ומשתדלת להתחקות אחר השורש של כל בעיה תפקודית, ההשפעות הסביבתיות ורצף התפתחותה, ובהתאם לכך מתאימה אימון וטיפול. באופן זה גישה זו מתייחסת ומטפלת באותן בעיות וקשיים תפקודיים הן ברמה הרגשית, הקוגניטיבית, התנהגותית, חברתית, הנובעים מהקושי בוויסות החושי.

 

מאת: ליאור רז