לעיתים, מוחם – המעבד המצוין של ילד או של מבוגר, המוגדרים כ- ADHD , לא יתפקד ביעילות, כי בשל קושי בויסות חושי, אין לו הספקת אנרגיה נדרשת, כפי שמחשב מעולה ככל שיהיה לא יפעל באורח תקין, אם לא יקבל הספקת חשמל סדירה.
כל עולמינו, כל גופינו, נתפס על ידנו באמצעות החושים. לפיכך, אם מישהו נמצא לידי באותו מקום ובאותה עת, וחש באופן שונה ממני- עולמו שונה מעולמי, לכן תגובותיו- התנהגויתיו תהינה שונות משלי.
אם אבין טוב יותר כיצד הוא חש- אבין טוב יותר את פשר התנהגותו ואת תגובותיו. למנגנון ויסות חושי יש תפקיד חיוני בתפקודה של מערכת הקשב כמסננת.
אנו קולטים בכל הערוצים החושיים סדר גודל של 3 מיליארד גירויים בכל שניה, תפקידו של מנגנון הוויסות החושי לווסת את כמות הגירויים המגיעים אל מערכות העיבוד הגבוהות במוחנו, ובכך להשפיע על רמת העוררות שלהן. הגירויים התחושתיים המווסתים- חיוניים כמקור של אנרגיה לתפקוד הקורטקס (החלק במוחנו האחראי על התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים כגוון : תכנון, קבלת החלטות ועוד), ובכך הם משפיעים על תפקודי הביצוע- והעכבה של הדחפים (אינהיבציה).
הוויסות החושי בעצם משמש כמתווך בין החוויה החושית של העולם, כפי שנחווית באופן סובייקטיבי ע”י האדם, לבין האופן שאותו אדם מגיב – בדיוק כמו במערכת הפעלה של מחשב הכוללת תהליכי קלט- עיבוד- פלט. לפיכך, ההתנהגות והתפקודים מושפעים קיצונית ממידת יעילותו של מנגנון ויסות התחושה.
ישנם שני מצבים אופייניים של ויסות חושי שאינו תקין (SPD -sensory processing disorder), המתבטאים בגירוי ערוץ חושי זה או אחר, ובעוצמה גדולה מדי או חלשה מדי:
הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA), היא תפיסת עולם אבחונית-טיפולית וחינוכית.
שתי תובנות עומדות בבסיסה:
א) תובנה של התפתחות – כדי להבין בעיה צריך להתחקות אחר דרך התפתחותה, כלומר מאחורי סימפטומים התנהגותיים דומים מאוד, עשויים להיות סיבות התפתחותיות שונות לחלוטין.
בתוך מגירה עם אותה כותרת (PDD,ADHD,ODD, אספרגר, דיסלקציה, דיסגרפיה ועוד), עלולים להימצא אנשים עם סיבות שונות להתנהגויות הדומות, ומכאן הצורך בטיפול שונה!
דוגמת הדיסלקציה : ההגדרה של דיסלקציה היא מצב של קושי משמעותי לרכוש קריאה ולהשתמש בה ביעילות, כל זאת בתנאי שלא ניתן להסביר את הקושי על בסיס תחומי קושי כלליים יותר כגון, קשיי אינטליגנציה, עיוורון, מצב רגשי קשי, רקע חברתי- כלכלי- תרבותי. הגדרה זו מהווה תיאור תצפיתי של סימפטומים שקיבלו שם או כותרת.
התפיסה ההתפתחותית בודקת על אלו תפקודים בסיסיים נבנית היכולת לקרוא או מי מהם גרם לכשל בקריאה.
להלן שלוש דוגמאות מבין רבות לתפקודים התפתחותיים בסיסיים, שעלולים להכשיל את רכישת הקריאה וביצועה, ובכך עלולים לגרום למצב המכונה דיסלקציה:
ב) תובנה של המוח הפלסטי– המוח יכול להשתנות, ומשתנה לאורך חיינו, ולכן ניתן לעיבוד כמעין פלסטיק. אם נחשוב על המוח שלנו כעל רשת חשמל דינמית, יש מיליארדי נתיבים, שמוארים בכל פעם, שאנחנו מרגישים, חושבים, או עושים משהו. חלק מהנתיבים הללו מוכרים היטב: אלו ההרגלים שלנו, דרכי המחשבה, ההרגשה והפעולה שלנו. נניח שאנו חושבים על משהו בצורה אחרת, לומדים פעולה חדשה, או בוחרים הרגשה אחרת.
אנחנו מתחילים ליצור נתיב חדש במוחנו, אם נמשיך לטייל בנתיב זה יותר, המוח שלנו יתחיל להשתמש בנתיב זה יותר, ודרך המחשבה, הפעולה, או ההרגשה הזו, תיהפך לטבעית עבורנו , ואילו הנתיבים הישנים יהפכו לחלשים יותר ולפיכך פחות בשימוש. כך המוח לומד ליצור קשרים חדשים, ולהחליש קשרים ישנים. לכולנו יש את היכולת ללמוד ולהשתנות באמצעות חיווט מחדש של המוחות שלנו.
לסיכום, תפיסה התפתחותית כמו זו של NDFA אינה מתמקדת במיון ובשיום של קבוצות סימפטומים. היא מבינה בעיות ותופעות באמצעות ההתייחסות למהלך התפתחותן, ומשתדלת להתחקות אחר השורש של כל בעיה תפקודית, ההשפעות הסביבתיות ורצף התפתחותה, ובהתאם לכך מתאימה אימון וטיפול. באופן זה גישה זו מתייחסת ומטפלת באותן בעיות וקשיים תפקודיים הן ברמה הרגשית, הקוגניטיבית, התנהגותית, חברתית, הנובעים מהקושי בויסות חושי.
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, נועד לפתור קשיים, מצוקות או הפרעות ספציפיות בחייו של המתבגר. בתחילת התהליך המטפל והמטופל מגדירים את הבעיה, את הפתרון לבעיה (מטרות הטיפול), ואת הדרכים להגיע מהבעיה אל הפתרון. השלב הראשון של הטיפול כחלק מהגדרת הבעיה הוא זיהוי ומדידה של דפוסים התנהגותיים ודפוסים מחשבתיים, המשמרים את הבעיה.
לאחר שמזהים את הגורמים בונים יחד המטפל והמטופל תכנית טיפולית, כשמטרת התכנית היא לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות של המטופל. בכך, לעזור לו לזהות את רגשותיו וללמוד לווסתם ולהביע אותם בצורה אדפטיבית.
עוד על ויסות חושי
כל הזכויות שמורות לכוח לשנות © 2024
