קרימינולוגיה הנה תחום מחקר העוסק בגורמים ובתהליכים המביאים אדם להישמע ולציית לנורמות חברתיות, או להפר אותן ולחרוג מהן. התיאוריות בקרימינולוגיה, עוסקות במערכות היחסים בין הנורמות החברתיות, שהחוק הפלילי הנו חלק מהן, לבין  דפוסי התנהגות של הפרט ו/או של קבוצות חברתיות שונות בקונטקסט החברתי.
קרימינולוגיה קלינית- הקרימינולוגיה הקלינית, מדגישה את נקודת המבט האינטגרטיבית, הכוללת גישות ביולוגיות, פסיכולוגיות, סוציולוגיות ופורנזיות (משפטיות).
קרימינולוג קליני הנו בעל רישיון כמטפל מוסמך ממשרד הבריאות, אשר הלכה למעשה מוסמך לטפל בכל אדם. מקצוע זה מבוסס על ראייה דינמית של האדם כמכלול ביולוגי, נפשי וחברתי, המושפע מכל אחת מצלעותיו של משולש זה.
ייחודו של הקרימינולוג הקליני כאיש מקצוע, הנו בשילוב ידע תאורטי ,טכניקות טיפול והתערבויות פרטניות ומערכתיות ממספר תחומים: פסיכיאטריה, סוציולוגיה, משפט, תיאוריות פסיכודינמיות, ותיאוריות קוגניטיביות-התנהגותיות, בנקודות ההשקה בניהן, ובהשפעתן על ההתנהגות האנושית ברצף של בין נורמטיביות וסטיה עבירה. שילוב רב-תחומי זה מיושם בהכשרה ובהתמחות בשדה, עם אוכלוסיות קצה מורכבות.

קרימינולוגיה חיובית

התיאוריות המסורתיות בקרימינולוגיה עוסקות בפתולוגיות, בסטיות ובעבריינות, בין השאר כתוצר של ריחוק וניכור מהחברה ומתחושות ה”עצמי”. לעומת זאת, הקרימינולוגיה החיובית עוסקת ביצירת מרחב בין-אישי ותוך-אישי בריא וחיוני, המהווה  קרקע פוריה להעצמת תחושות של קירוב חברתי, סולידריות, אמפתיה, משמעות וערך עצמי.
הפרקטיקה של הקרימינולוגיה החיובית הנה בניית מודלים של חוסן נפשי. מודלים של חוסן נפשי עוסקים בהתפתחותם של  מנגנונים פנימיים, כגון תחושות מסוגלות עצמית(self- efficiency) ,דפוסי חשיבה אדפטיביים וחסינות רגשית. מנגנונים אלו, תורמים לבריאותו ולרווחתו הנפשית של הפרט, של משפחתו וחבריו, ולרווחתה של החברה בה הוא חי, בכך שמעניקים לו כוחות וכלים להתמודד עם דחפים (אימפולסיביות,תוקפנות), ,מצבי דחק , סיכון ומצוקה, ובכך שמלמדים אותו להתאושש מאירועי טראומה.